כיצד לגדל טחב ספגנום אצלכם בבית או בחממה

תנאי גידול:

הספגנום הוא צמח שמסתגל לתנאי סביבה שונים כל עוד יש מים.
הסתגלות זו מתבטאת במורפולוגיה שונה בהתאם לאופן הגידול: שינוי אור, טמפרטורה, גובה מים ולחות אטמוספרית יכולים להניב סוגי צמיחה שונים.

אור:

ככל שיש יותר אור, כך הספגנום יגדל צפוף יותר, תוך הגדלה מהירה של הצפיפות.

בתנאי צל הוא יגדל במהירות בנפח תוך שמירה על צפיפות נמוכה מאוד. בטווח הארוך הצמחים יהיו נתונים להתייבשות באזורים הקצוות שם המים יתקשו להגיע לנימיות.

טמפרטורה:

בקור (טמפרטורה ממוצעת 15°C) הספגנום נוטה לגדול לאט ולייצר ראשים קטנים וצפופים מאוד עם ענפים קטנים רבים מקובצים סביב המריסטמה הקודקודית.

בטמפרטורות חמות יותר הראשים יהיו גדולים יותר, נרחבים יותר והם יגדלו מהר יותר. חריגה מעל 45°C עלולה להיות קטלנית עבור כמה מינים רגישים לחום. מצד שני, אין מגבלות לגבי הקור מכיוון שהספגנום יכול לקפוא ללא כל בעיה. מינים רבים מקבלים צבע אדום אם הם נשמרים באור שמש ישיר וחשופים לתנודות טרמיות גבוהות (15°C בלילה ו-30°C ביום).

גובה המים:

גובה מים גבוה מאוד שכמעט מטביע את הראשים, מאפשר צמיחה מהירה מאוד של הספגנום עם ענפים רבים, אך המבנה שלו יהיה רך והוא לא יגדל ישר למעלה.
חשוב להימנע מחימום יתר של המים או זיהומם בחומרים חנקניים רבים מדי כי זה יעודד את צמיחת אצות במקום צמיחת הספגנום.

אם גובה המים רחוק מדי מהראשים (פער של יותר מ-5 ס”מ), הספגנום יגדל צפוף יותר כדי למטב את הנימיות. ככל שהספגנום גדל צפוף יותר כך הוא יוכל לגדול מעל לגובה המים.

הצפיפות המקסימלית מושגת בתנאי בהירות גבוהה אך לא באור שמש ישיר: אם יש יותר מדי צל הצמיחה נוטה להיות נרחבת אך לא צפופה; אם יש יותר מדי שמש, ההתאדות המוגזמת תיצור הצטברויות של טאנין על הראשים ועל קצוות העלים והענפים דבר אשר גורם לחסימת הצמיחה.

לחות אטמוספרית:

לחות אטמוספרית היא כנראה המרכיב החשוב ביותר בכל הקשור לגידול ספגנום.
כאשר הלחות האטמוספרית יורדת מתחת ל-50%, ההתאדות גוברת ואיתה מתחיל תהליך של הצטברות מלחים וטאנין על הראשים, העלים וקצוות הענפים של הספגנום. זה מקרה מאוד נפוץ שקורה גם בטבע.
עם זאת, עם הגשם הראשון כל ההצטברות של המלחים והטאנין מדוללת ונשטפות. אם קופסת הספגנום הגיעה ליציבות וצפיפות מספקת ניתן להשאיר אותה לטיפולו של מזג האוויר ולאפשר לגשם לעשות את עבודתו.
אם זה לא אפשרי (למשל כאשר אתם מגדלים אותו בחממה או בבית) עליכם לרסס אותו לעתים קרובות עם מים או משפך השקיה, כדי לסלק את ההצטברויות תוך תשומת לב רבה יותר לאזורים הכהים יותר של הספגנום. בדרך כלל מומלץ לעשות זאת פעם ביום בקיץ.
במשך שאר השנה פעם בשבוע תספיק.

ויסות כימי של הסביבה:

הספגנום מתאפיין ביכולת ייחודית לשנות את הרכב המים בסביבתו. באמצעות מבנה מיוחד של סוכרים בתאי העלים, הצמח יוצר מטען שלילי המושך אליו יונים חיוביים (positive ions) כמו חומרי הזנה.
בתמורה, הוא משחרר יוניי מימן, תהליך הגורם להגברת חומציות המים.
תהליך זה מפחית את פעילות החיידקים ומאט תהליכי ריקבון, יוצר סביבה ייחודית שמונעת תחרות מצמחים אחרים.

יכולת ספיגה:

הספגנום מסוגל לספוג כמויות עצומות של מים – עד פי 20 ממשקלו היבש.
תכונה זו הופכת אותו למווסת טבעי של רמות המים בסביבתו, סופג עודפים בעת הצפות ומשחרר מים בתקופות יובש.

יצירת מיקרו-אקלים:

לאורך זמן, הספגנום יוצר מרבדים עבים שיכולים להתרומם מעל פני המים. אלה מספקים בית גידול ייחודי למגוון צמחים, כולל מינים של צמחים טורפים המסתגלים היטב לתנאים החומציים והלחים.

הבנת התהליכים האלה חיונית לא רק לגידול מוצלח של ספגנום, אלא גם להערכת חשיבותו האקולוגית. בגידול ביתי או מסחרי, ניתן לחקות חלק מהתנאים האלה כדי ליצור סביבה אופטימלית לצמיחת הספגנום, תוך שמירה על עקרונות של קיימות ושימור.

דישון:

למרות שהספגנום דורש כמות נמוכה של חומרים חנקניים, לפעמים ייתכן שיהיה צורך לדשן אותו.

כדי להימנע מלחץ על הצמח, מומלץ לדשן אותו רק כאשר הוא הגיע לצפיפות של 1 ראש לסמ”ר או יותר. המינונים המשוערים יכולים להתחיל מ-1 מ”ל של דשן נוזלי לסחלבים לכל 100 סמ”ר של שטח, שיש לדלל במים נטולי מינרלים ואז לרסס על הראשים.
לאחר 2-3 שבועות תוכלו לצפות באפקט הצמיחה, חזרו על התהליך תוך התאמת המינון בהתאם.
כאשר תבחינו בסימן הראשון להרעלה (צמיחה חסומה, מוות של הראשים או התפתחות אצות) החליפו את המים והפסיקו את הדישון. אם לקופסת ספגנום יש מאגר מים נמוך מאוד, מומלץ להחליף את המים כל חודשיים.

טיפול בגידול:

גיזום והשתלה:

כדי להשיג שכבת ספגנום צפופה בזמן הקצר ביותר האפשרי, יש צורך לפקח על תהליך הצימוח ולטפל בגידול באמצעות “גיזום” ו”השתלה” של הראשים. במילים אחרות, בשלבים הראשוניים יש מעט ראשים הגדלים על פני שטח גדול מאוד, הם יהפכו לצמחים זקופים המבודדים יחסית מהאחרים וברגע שהם יגיעו לגובה ממוצע של 2-3 ס”מ הם יתדרדרו בגלל הצטברויות של טאנין.

כדי למנוע זאת, מומלץ להתחיל את פיזור הספגנום על פני שטח קטן שעליו יגדלו כמה שיותר ראשים.
אלה יתפתחו ל”כרית” קטנה של סיבים ארוגים בצפיפות. ברגע ש”כרית” הראשים הזו הגיעה ל-2-3 ס”מ ניתן יהיה לחתוך את הראשים בנפרד באמצעות מספריים לציפורניים או פינצטה.
את הראשים הגזומים ניתן להניח בשולי ה”כרית” כדי להגדיל את השטח המכוסה בספגנום.
תוך חודש, 2-3 ראשים חדשים ייוולדו מכל נקודה בה נחתכו הראשים, והראשים המושתלים יהיו גבוהים כמו האחרים.

ניתן יהיה לחזור על התהליך עד שהשטח יהיה מלא לחלוטין. בנקודה זו, תצטרכו למטב את הצמיחה כדי להפוך את קופסת הספגנום לצפופה ככל האפשר. לכן, יהיה עליכם לחזור על פעולת הגיזום וההשתלה על ידי הנחת הראשים הגזומים בבסיס הסיבים, תוך ניסיון למלא את האזורים הפחות מכוסים.

לאחר 3-4 סדרות כאלו, צפיפות הראשים תגיע לרמה מספקת כדי לאפשר לספגנום לגדול, ובכף ליצור “כרית” צפופה המסוגלת למקסם את הרטבת השכבה העליונה הודות לנימיות הגבוהה.

ריסוס והשקיה:

אם קופסאות הספגנום אינן נשמרות בחממה ובעקבות כך נתונות ללחות אטמוספרית נמוכה יחסית, יש צורך לרסס אותן במים לעתים קרובות מאוד (או, במקרה של קופסאות ספגנום צפופות מאוד, להשתמש במשפך השקיה). ניתן להחליף את המים במיכל המים, באופן מלא או חלקי לפי שיקול דעתכם, כאשר יש יותר מדי זחלי חרקים ואצות.

חשיפה:

החשיפה האידיאלית משתנה מאוד בהתאם למין אבל באופן כללי, התוצאות הטובות ביותר מושגות על ידי הנחת הספגנום במקום מואר היטב ככל האפשר, תחת אור שמש ישיר.
במהלך הקיץ יש להימנע מאור שמש ישיר עבור מינים הרגישים לטמפרטורה גבוהה.
עם זאת, מומלץ להימנע מהנחת הספגנום בשמש אם אינכם יכולים להשקות אותו מספר פעמים ביום.
עדיין תקבלו צמיחה טובה של הצמח אבל הוא לא יהיה בצבע האדום שלו.

חממה:

החממה נוחה לגידול ספגנום, במיוחד בתקופת החורף.
עם זאת, כאשר הקיץ מתקרב, עליכם לשים לב לשיאי הטמפרטורה. אם הם מגיעים ל-40°C תצטרכו לאוורר.

תוכלו להתגבר על הירידה בלחות האטמוספרית על ידי השקיית הצמחים לעתים קרובות יותר.